Nehemiah Chapter 11 נְחֶמְיָה --מַעֲשֵׂיָה בֶן-בָּרוּךְ

Nehemiah Chapter 11 נְחֶמְיָה

א  וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי-הָעָם, בִּירוּשָׁלִָם; וּשְׁאָר הָעָם הִפִּילוּ גוֹרָלוֹת לְהָבִיא אֶחָד מִן-הָעֲשָׂרָה, לָשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ, וְתֵשַׁע הַיָּדוֹת, בֶּעָרִים.	1 And the princes of the people dwelt in Jerusalem; the rest of the people also cast lots, to bring one of ten to dwell in Jerusalem the holy city, and nine parts in the other cities.
ב  וַיְבָרְכוּ, הָעָם--לְכֹל, הָאֲנָשִׁים, הַמִּתְנַדְּבִים, לָשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִָם.  {פ}	2 And the people blessed all the men that willingly offered themselves to dwell in Jerusalem. {P}
ג  וְאֵלֶּה רָאשֵׁי הַמְּדִינָה, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בִּירוּשָׁלִָם; וּבְעָרֵי יְהוּדָה, יָשְׁבוּ אִישׁ בַּאֲחֻזָּתוֹ בְּעָרֵיהֶם, יִשְׂרָאֵל הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהַנְּתִינִים, וּבְנֵי עַבְדֵי שְׁלֹמֹה.	3 Now these are the chiefs of the province that dwelt in Jerusalem; but in the cities of Judah dwelt every one in his possession in their cities, to wit, Israelites, the priests, and the Levites, and the Nethinim, and the children of Solomon's servants.
ד  וּבִירוּשָׁלִַם, יָשְׁבוּ, מִבְּנֵי יְהוּדָה, וּמִבְּנֵי בִנְיָמִן:  מִבְּנֵי יְהוּדָה עֲתָיָה בֶן-עֻזִּיָּה בֶּן-זְכַרְיָה בֶן-אֲמַרְיָה, בֶּן-שְׁפַטְיָה בֶן-מַהֲלַלְאֵל--מִבְּנֵי-פָרֶץ.	4 And in Jerusalem dwelt certain of the children of Judah, and of the children of Benjamin. Of the children of Judah: Athaiah the son of Uzziah, the son of Zechariah, the son of Amariah, the son of Shephatiah, the son of Mahalalel, of the children of Perez;
ה  וּמַעֲשֵׂיָה בֶן-בָּרוּךְ בֶּן-כָּל-חֹזֶה בֶּן-חֲזָיָה בֶן-עֲדָיָה בֶן-יוֹיָרִיב, בֶּן-זְכַרְיָה--בֶּן-הַשִּׁלֹנִי.	5 and Maaseiah the son of Baruch, the son of Colhozeh, the son of Hazaiah, the son of Adaiah, the son of Joiarib, the son of Zechariah, the son of the Shilonite.
ו  כָּל-בְּנֵי-פֶרֶץ, הַיֹּשְׁבִים בִּירוּשָׁלִָם--אַרְבַּע מֵאוֹת שִׁשִּׁים וּשְׁמֹנָה, אַנְשֵׁי-חָיִל.  {ס}	6 All the sons of Perez that dwelt in Jerusalem were four hundred threescore and eight valiant men. {S}
ז  וְאֵלֶּה, בְּנֵי בִנְיָמִן:  סַלֻּא בֶּן-מְשֻׁלָּם בֶּן-יוֹעֵד בֶּן-פְּדָיָה בֶן-קוֹלָיָה בֶן-מַעֲשֵׂיָה, בֶּן-אִיתִיאֵל--בֶּן-יְשַׁעְיָה.	7 And these are the sons of Benjamin: Sallu the son of Meshullam, the son of Joed, the son of Pedaiah, the son of Kolaiah, the son of Maaseiah, the son of Ithiel, the son of Jeshaiah.
ח  וְאַחֲרָיו, גַּבַּי סַלָּי--תְּשַׁע מֵאוֹת, עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה.	8 And after him Gabbai, Sallai, nine hundred twenty and eight.
ט  וְיוֹאֵל בֶּן-זִכְרִי, פָּקִיד עֲלֵיהֶם; וִיהוּדָה בֶן-הַסְּנוּאָה עַל-הָעִיר, מִשְׁנֶה.  {פ}	9 And Joel the son of Zichri was their overseer; and Judah the son of Hassenuah was second over the city. {P}
י  מִן-הַכֹּהֲנִים:  יְדַעְיָה בֶן-יוֹיָרִיב, יָכִין.	10 Of the priests: Jedaiah the son of Joiarib, Jachin,
יא  שְׂרָיָה בֶן-חִלְקִיָּה בֶּן-מְשֻׁלָּם בֶּן-צָדוֹק, בֶּן-מְרָיוֹת בֶּן-אֲחִיטוּב--נְגִד, בֵּית הָאֱלֹהִים.	11 Seraiah the son of Hilkiah, the son of Meshullam, the son of Zadok, the son of Meraioth, the son of Ahitub, the ruler of the house of God,
יב  וַאֲחֵיהֶם, עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה לַבַּיִת--שְׁמֹנֶה מֵאוֹת, עֶשְׂרִים וּשְׁנָיִם; וַעֲדָיָה בֶּן-יְרֹחָם בֶּן-פְּלַלְיָה בֶּן-אַמְצִי בֶן-זְכַרְיָה, בֶּן-פַּשְׁחוּר בֶּן-מַלְכִּיָּה.	12 and their brethren that did the work of the house, eight hundred twenty and two; and Adaiah the son of Jeroham, the son of Pelaliah, the son of Amzi, the son of Zechariah, the son of Pashhur, the son of Malchijah,
יג  וְאֶחָיו רָאשִׁים לְאָבוֹת, מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁנָיִם; וַעֲמַשְׁסַי בֶּן-עֲזַרְאֵל בֶּן-אַחְזַי בֶּן-מְשִׁלֵּמוֹת, בֶּן-אִמֵּר.	13 and his brethren, chiefs of fathers' houses, two hundred forty and two; and Amashsai the son of Azarel, the son of Ahzai, the son of Meshillemoth, the son of Immer,
יד  וַאֲחֵיהֶם גִּבֹּרֵי חַיִל, מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה; וּפָקִיד עֲלֵיהֶם, זַבְדִּיאֵל בֶּן-הַגְּדוֹלִים.  {ס}	14 and their brethren, mighty men of valour, a hundred twenty and eight; and their overseer was Zabdiel, the son of Haggedolim. {S}
טו  וּמִן-הַלְוִיִּם:  שְׁמַעְיָה בֶן-חַשּׁוּב בֶּן-עַזְרִיקָם בֶּן-חֲשַׁבְיָה, בֶּן-בּוּנִּי.	15 And of the Levites: Shemaiah the son of Hasshub, the son of Azrikam, the son of Hashabiah, the son of Bunni;
טז  וְשַׁבְּתַי וְיוֹזָבָד עַל-הַמְּלָאכָה הַחִיצֹנָה, לְבֵית הָאֱלֹהִים, מֵרָאשֵׁי, הַלְוִיִּם.	16 and Shabbethai and Jozabad, of the chiefs of the Levites, who had the oversight of the outward business of the house of God;
יז  וּמַתַּנְיָה בֶן-מִיכָא בֶּן-זַבְדִּי בֶן-אָסָף רֹאשׁ, הַתְּחִלָּה יְהוֹדֶה לַתְּפִלָּה, וּבַקְבֻּקְיָה, מִשְׁנֶה מֵאֶחָיו; וְעַבְדָּא, בֶּן-שַׁמּוּעַ, בֶּן-גָּלָל, בֶּן-ידיתון (יְדוּתוּן).	17 and Mattaniah the son of Mica, the son of Zabdi, the son of Asaph, who was the chief to begin the thanksgiving in prayer, and Bakbukiah, the second among his brethren; and Abda the son of Shammua, the son of Galal, the son of Jeduthun.
יח  כָּל-הַלְוִיִּם בְּעִיר הַקֹּדֶשׁ, מָאתַיִם שְׁמֹנִים וְאַרְבָּעָה.  {פ}

rahav's descendents

http://jwa.org/encyclopedia/article/rahab-midrash-and-aggadah

Babylonian Exile and Rebuilding the Temple - #13

Ezra and Nehemiah

http://www.jewishhistory.org/ezra-and-nehemiah/

Ezra and Nehemiah

If not for legendary efforts of Ezra and Nehemiah the fledgling Jewish community in Israel would not have survived as we know it.

If history is people, the history of the Second Commonwealth begins with one of history’s greatest personalities: Ezra the Scribe, who was descended from the priestly family of Aaron. The Talmud says that if the Torah would not have been given through Moses it would have been given through Ezra (Sanhedrin 21b).

He arrived just in nick of time. The fledgling Jewish community in the Land of Israel was under siege and disintegrating. They were physically threatened. They were intermarrying. They were desecrating the Sabbath. They were assimilating. It sounds like headlines in this week’s newspaper, but it describes the situation 2,500 years ago at a major crossroads in Jewish history.

By the force of his great personality, Ezra was able reverse the terrible situation in a very short period of time.

Surveying the Scene

Ezra did not come with the original group of returnees who accompanied Zerubbabel when the decree by Cyrus was first announced that the Jews could return to their land and build their Temple (Ezra 1:1-3). As the primary disciple of Baruch the son of Neriah (who had been the primary disciple of Jeremiah), he remained by the side of his great teacher in Babylon until his passing, the Talmud says (Megillah 16b).

While in Babylon, Ezra organized a little over 40,000 Jews to return with him to the Land of Israel. Out of a population of perhaps a half million Jews that number was not very impressive. Worse, he could not conscript the caliber of Jews he wanted. The greatest Torah scholars and the Levites stayed behind.

When Ezra did arrive in the Land of Israel, he saw a Jewish community that had broken down spiritually. Some traditional sources that suggest the intermarriage rate was as high as 85-90%. The situation was so bad that the High Priest — whom all the Jewish people looked to for spiritual leadership — had sons who married non-Jewish women.

Ezra also saw that all the Jewish-owned stores in Jerusalem were open on the Sabbath, which was the market day. The non-Jews from the neighboring towns and villages would come into Jerusalem on the Sabbath to make purchases. The Jewish shop-owners told Ezra that they had found legal loopholes in Jewish law for doing so.

It was like Moses coming down from Mount Sinai with the Tablets of the Ten Commandments in his hand and seeing the Golden Calf.

Ezra also had to deal with the political problem. They were not allowed to build the Temple and the Samaritans dominated the scene – threatening with violence anyone who would oppose them.

Nehemiah

Enter the second man to turn the situation around: Nehemiah.

He was a prominent Jew who rose to very high office under the Persian emperor Darius. Hearing about the situation, he approached the king with a very brazen proposition. He asked to be allowed to take a leave of absence to help his brethren get settled and build the Temple. Then he would return.

In the ancient world, if the king did not like an idea like that you were a head shorter. It smacked of dual loyalties. Why should his most trusted advisor be worried about Jerusalem when he was working for him in the palace? Nehemiah took a great risk asking it.

Fortunately, the king agreed. Not only that, but he gave him an army contingent and carte blanche to use them as he saw fit.

When Ezra came the Samaritans were not too nervous. Another rabbi, they thought. However, when Nehemiah came he came with the might of the Persian army behind him. He came equipped to do battle. And battle he did — physical battle and political battle.

Building the Wall

Although decades earlier the walls of Jerusalem had been breached by the Babylonians, in effect making the city indefensible, many parts of the wall still stood. Tactically, Nehemiah realized that the first task was to fill in the gaps and create one continuous wall (Nehemiah 2:17). He organized the work right away. Quickly, the downtrodden Jews joined together and completed the wall halfway, injecting them with a new sense of hope and courage (Nehemiah 3:38).

Their enemies at first looked on mockingly and doubted their ability to build any type of useful wall. However, as it actually began to spring up before their eyes their arrogance turned into panic and they schemed to disrupt the work (Nehemiah 4:1-5).

However, Nehemiah organized them into family units capable of defending themselves at the same time they continued the work of fixing the wall. Day after day, from dawn into the night, they worked: “We labored in the work… from the break of dawn till the stars appeared” (Nehemiah 4:15).

All their work paid off and, miraculously, they completed the job in a mere 52 days. Remember, this was without heavy equipment and under the constant threat of attack. It was truly a remarkable feat.

Thanks to Nehemiah, Jerusalem now had a physical wall to protect the Jewish people. Next it was up to Ezra to set up a spiritual wall.

Ezra’s Decrees

In order to be successful on any front the Jewish people had to be strengthened internally. One of the first measures took Ezra was to make an ultimatum forcing all Jewish men to divorce their non-Jewish wives or at least have the women convert. Whoever refused would be excluded from the community. For the matter of spiritual survival no compromises could be made.

Then he addressed the Sabbath desecration. The Jewish shop-owners had in many cases found legal loopholes to conduct their work on the Day of Rest. Ezra passed decrees closing the loopholes and forbidding work on the Sabbath.

Ultimately, Ezra and Nehemiah called a convention and administered what became known as, “The Covenant of Faith” (Nehemiah, Chapter 10). The people read from theBook of Deuteronomy, which describes all the laws and ideals they were not living up to. They all wept and repented, and agreed to uphold the Torah from then on, especially to observe the Sabbath, bring the tithes and donations to the Temple and refrain from intermarriage.

The Pocket

Within a short five year span, Ezra and Nehemiah together turned the situation around. Nevertheless, life for the start-up Jewish community remained precarious.

The Persian Empire was massive. It stretched from India in the east to the Sahara Desert (modern day Libya) in the west. In the north it reached to the Black Sea and the Greek Islands. It encompassed four continents: Asia Minor, the Middle East, parts of Africa and Southern Europe.

By contrast, the area controlled by the Jewish people at the time of Ezra and Nehemiah was not more than a 25 mile radius from Jerusalem. The rest of the country was occupied by the belligerent Samaritans, Phoenicians, Idumeans and other fierce peoples. In short, the Jews who resettled the land in the time of Ezra and Nehemiah lived in a small indefensible enclave around Jerusalem with no natural resources surrounded by enemies and in the shadow of an ambivalent giant that trusted and distrusted them, that granted them legitimacy but did not want them to become too legitimate, that embraced them but kept them at arm’s length.

The Second Temple

Ezra set about building the Second Temple, but lacked the funds to give it the physical magnificence of its predecessor. On the day it was dedicated those who remembered the First Temple wept (Ezra 3:12), because it was such a far cry from its predecessor. The First Temple was made of gold and other precious metals. Its stones were magnificent marble. The wooden parts were made from cedar and acacia, the strongest and best type of wood. It was one of the wonders of the ancient world.

The Second Temple, by comparison, was small and made entirely out of wood. They could not afford to make it out of stone. It was put together quickly. It was primitive. Consequently, those who saw it and remembered what the first one was like wept. They saw in one stark comparison how far they had fallen.

The Second Temple would be rebuilt no less than four times, but it would not be until the time of Herod several centuries later that it would regain its stature as one of the wonders of the world. On one hand, Ezra’s Temple was a source of consolation. On the other hand, it was a reminder to the people how far they had fallen and how far they had to go.

No More Prophecy

The Second Temple lacked spiritual magnificence as well. It was missing, for instance, the great golden menorah-candelabra that Moses had made. It had no Ark and no Tablets of the Ten Commandments.

Furthermore, there was no more prophecy in the Second Temple era, the Talmud says (Sotah 48b). We have to realize that for a people who were accustomed to prophecy it was a wrenching experience. Prophets not only predicted the future but interpreted current events… authoritatively.

In the Second Temple era there was also a retrenchment of the Divine Providence. God worked no longer through open miracles, but through natural means. It was as if He had withdrawn or hidden His Presence.

No matter how one looked at it the Second Temple era was physically and spiritually impoverished. That was the climate in the beginning of the story of the Second Commonwealth. That is why, as we will see, the turbulence and upheavals of the next few centuries are unmatched in the annals of Jewish history. Much of it is directly linked to the nearly impossible conditions under which the Second Commonwealth began. It will be an era of almost never-ending revolution, war and internal strife.

If the Jewish people could survive the Second Temple era they could survive anything.

מגילה דף טו ע"א הרה"ג שלמה ביטון שליט"א

נחמיה פרק יא------- (ד) ובירושלם ישבו מבני יהודה ומבני בנימן מבני יהודה עתיה בן עזיה בן זכריה בן אמריה בן שפטיה בן מהללאל מבני פרץ: (ה) ומעשיה בן ברוך בן כל חזה בן חזיה בן עדיה בן יויריב בן זכריה בן השלני: (ו) כל בני פרץ הישבים בירושלם ארבע מאות ששים ושמנה אנשי חיל: (ז) ואלה בני בנימן סלא בן משלם בן יועד בן פדיה בן קוליה בן מעשיה בן איתיאל בן ישעיה:---

נחמיה פרק יא

--- ---

מוקדש לעלוי נשמת
ר' אשר בן ר' שלום הי"ד

(א) וישבו שרי העם בירושלם ושאר העם הפילו גורלות להביא אחד מן העשרה לשבת בירושלם עיר הקדש ותשע הידות בערים: (ב) ויברכו העם לכל האנשים המתנדבים לשבת בירושלם: (ג) ואלה ראשי המדינה אשר ישבו בירושלם ובערי יהודה ישבו איש באחזתו בעריהם ישראל הכהנים והלוים והנתינים ובני עבדי שלמה: (ד) ובירושלם ישבו מבני יהודה ומבני בנימן מבני יהודה עתיה בן עזיה בן זכריה בן אמריה בן שפטיה בן מהללאל מבני פרץ: (ה) ומעשיה בן ברוך בן כל חזה בן חזיה בן עדיה בן יויריב בן זכריה בן השלני: (ו) כל בני פרץ הישבים בירושלם ארבע מאות ששים ושמנה אנשי חיל: (ז) ואלה בני בנימן סלא בן משלם בן יועד בן פדיה בן קוליה בן מעשיה בן איתיאל בן ישעיה: (ח) ואחריו גבי סלי תשע מאות עשרים ושמנה: (ט) ויואל בן זכרי פקיד עליהם ויהודה בן הסנואה על העיר משנה: (י) מן הכהנים ידעיה בן יויריב יכין: (יא) שריה בן חלקיה בן משלם בן צדוק בן מריות בן אחיטוב נגד בית האלהים: (יב) ואחיהם עשה המלאכה לבית שמנה מאות עשרים ושנים ועדיה בן ירחם בן פלליה בן אמצי בן זכריה בן פשחור בן מלכיה: (יג) ואחיו ראשים לאבות מאתים ארבעים ושנים ועמשסי בן עזראל בן אחזי בן משלמות בן אמר: (יד) ואחיהם גברי חיל מאה עשרים ושמנה ופקיד עליהם זבדיאל בן הגדולים: (טו) ומן הלוים שמעיה בן חשוב בן עזריקם בן חשביה בן בוני: (טז) ושבתי ויוזבד על המלאכה החיצנה לבית האלהים מראשי הלוים: (יז) ומתניה בן מיכא בן זבדי בן אסף ראש התחלה יהודה לתפלה ובקבקיה משנה מאחיו ועבדא בן שמוע בן גלל בן ידיתון (ידותון): (יח) כל הלוים בעיר הקדש מאתים שמנים וארבעה: (יט) והשוערים עקוב טלמון ואחיהם השמרים בשערים מאה שבעים ושנים: (כ) ושאר ישראל הכהנים הלוים בכל ערי יהודה איש בנחלתו: (כא) והנתינים ישבים בעפל וציחא וגשפא על הנתינים: (כב) ופקיד הלוים בירושלם עזי בן בני בן חשביה בן מתניה בן מיכא מבני אסף המשררים לנגד מלאכת בית האלהים: (כג) כי מצות המלך עליהם ואמנה על המשררים דבר יום ביומו: (כד) ופתחיה בן משיזבאל מבני זרח בן יהודה ליד המלך לכל דבר לעם: (כה) ואל החצרים בשדתם מבני יהודה ישבו בקרית הארבע ובנתיה ובדיבן ובנתיה וביקבצאל וחצריה: (כו) ובישוע ובמלדה ובבית פלט: (כז) ובחצר שועל ובבאר שבע ובנתיה: (כח) ובצקלג ובמכנה ובבנתיה: (כט) ובעין רמון ובצרעה ובירמות: (ל) זנח עדלם וחצריהם לכיש ושדתיה עזקה ובנתיה ויחנו מבאר שבע עד גיא הנם: (לא) ובני בנימן מגבע מכמש ועיה ובית אל ובנתיה: (לב) ענתות נב ענניה: (לג) חצור רמה גתים: (לד) חדיד צבעים נבלט: (לה) לד ואונו גי החרשים: (לו) ומן הלוים מחלקות יהודה לבנימין:

23 אחריו החזיק בנימן וחשוב נגד ביתם אחריו החזיק עזריה בן-מעשיה בן-ענניה אצל ביתו.

http://tora.us.fm/tnk1/prqim/t35b03.htm

נחמיה ג

פרשת ויבנו : 1 ויקם אלישיב הכהן הגדול ואחיו הכהנים ויבנו את-שער הצאן המה קדשוהו ויעמידו דלתתיו ועד-מגדל המאה קדשוהו עד מגדל חננאל. 2 ועל-ידו בנו אנשי ירחו ועל-ידו בנה זכור בן-אמרי. 3 ואת שער הדגים בנו בני הסנאה המה קרוהו ויעמידו דלתתיו מנעוליו ובריחיו. 4 ועל-ידם החזיק מרמות בן-אוריה בן-הקוץ ועל-ידם החזיק משלם בן-ברכיה בן-משיזבאל ועל-ידם החזיק צדוק בן-בענא. 5 ועל-ידם החזיקו התקועים ואדיריהם לא-הביאו צורם בעבדת אדניהם. 6 ואת שער הישנה החזיקו יוידע בן-פסח ומשלם בן-בסודיה המה קרוהו ויעמידו דלתתיו ומנעליו ובריחיו. 7 ועל-ידם החזיק מלטיה הגבעני וידון המרנתי אנשי גבעון והמצפה לכסא פחת עבר הנהר. 8 על-ידו החזיק עזיאל בן-חרהיה צורפים ועל-ידו החזיק חנניה בן-הרקחים ויעזבו ירושלם עד החומה הרחבה. 9 ועל-ידם החזיק רפיה בן-חור שר חצי פלך ירושלם. 10 ועל-ידם החזיק ידיה בן-חרומף ונגד ביתו ועל-ידו החזיק חטוש בן-חשבניה. 11 מדה שנית החזיק מלכיה בן-חרם וחשוב בן-פחת מואב ואת מגדל התנורים. 12 ועל-ידו החזיק שלום בן-הלוחש שר חצי פלך ירושלם הוא ובנותיו. 13 את שער הגיא החזיק חנון וישבי זנוח המה בנוהו ויעמידו דלתתיו מנעליו ובריחיו ואלף אמה בחומה עד שער השפות. 14 ואת שער האשפות החזיק מלכיה בן-רכב שר פלך בית-הכרם הוא יבננו ויעמיד דלתתיו מנעליו ובריחיו. 15 ואת שער העין החזיק שלון בן-כל-חזה שר פלך המצפה הוא יבננו ויטללנו ויעמידו דלתתיו מנעליו ובריחיו ואת חומת ברכת השלח לגן-המלך ועד-המעלות היורדות מעיר דויד. 16 אחריו החזיק נחמיה בן-עזבוק שר חצי פלך בית-צור עד-נגד קברי דויד ועד-הברכה העשויה ועד בית הגברים. 17 אחריו החזיקו הלוים רחום בן-בני על-ידו החזיק חשביה שר-חצי-פלך קעילה לפלכו. 18 אחריו החזיקו אחיהם בוי בן-חנדד שר חצי פלך קעילה. 19 ויחזק על-ידו עזר בן-ישוע שר המצפה מדה שנית מנגד עלת הנשק המקצע. 20 אחריו החרה החזיק ברוך בן-זבי מדה שנית מן-המקצוע עד-פתח בית אלישיב הכהן הגדול. 21 אחריו החזיק מרמות בן-אוריה בן-הקוץ מדה שנית מפתח בית אלישיב ועד-תכלית בית אלישיב. 22 ואחריו החזיקו הכהנים אנשי הככר. 23 אחריו החזיק בנימן וחשוב נגד ביתם אחריו החזיק עזריה בן-מעשיה בן-ענניה אצל ביתו. 24 אחריו החזיק בנוי בן-חנדד מדה שנית מבית עזריה עד-המקצוע ועד-הפנה. 25 פלל בן-אוזימנגד המקצוע והמגדל היוצא מבית המלך העליון אשר לחצר המטרה אחריו פדיה בן-פרעש. 26 והנתינים היו ישבים בעפל עדנגד שער המים למזרח והמגדל היוצא. 27 אחריו החזיקו התקעים מדה שנית מנגד המגדל הגדול היוצא ועד חומת העפל. 28מעל שער הסוסים החזיקו הכהנים איש לנגד ביתו. 29 אחריו החזיק צדוק בן-אמר נגד ביתו ואחריו החזיק שמעיה בן-שכניה שמר שער המזרח. 30 אחרי החזיק חנניה בן-שלמיה וחנון בן-צלף הששי מדה שני אחריו החזיק משלם בן-ברכיה נגד נשכתו.31 אחרי החזיק מלכיה בן-הצרפי עד-בית הנתינים והרכלים נגד שער המפקד ועד עלית הפנה. 32 ובין עלית הפנה לשער הצאן החזיקו הצרפים והרכלים.

סנבלט לועג ליהודים, מתוך תחושה של חוסר-אונים :33 ויהי כאשר שמע סנבלט כי-אנחנו בונים את-החומה ויחר לו ויכעס הרבה וילעג על-היהודים.   סנבלט לועג ליהודים, מתוך תחושה של חוסר-אונים   34ויאמר לפני אחיו וחיל שמרון ויאמר מה היהודים האמללים עשים היעזבו להם היזבחו היכלו ביום היחיו את-האבנים מערמותהעפר והמה שרופות.   = מה עושים היהודים החלשים הללו?! האם מישהו יעזור להם?! האם יזבחו זבחים לאות תודה על הצלחתם?! האם יצליחו לסיים את בניית החומה עוד בימינו?! היצליחו לשקם את החומה שנשרפה לפני זמן קצר?!   35וטוביה העמני אצלו ויאמר גם אשר-הם בונים אם-יעלה שועל ופרץ חומת אבניהם.

36 שמע אלהינו כי-היינו בוזה והשב חרפתם אל-ראשם ותנם לבזה בארץ שביה. 37 ואל-תכס על-עונם וחטאתם מלפניך אל-תמחה כי הכעיסו לנגד הבונים. 38 ונבנה את-החומה ותקשר כל-החומה עד-חציה ויהי לב לעם לעשות.